נפתחת תערוכה חדשה של שרה נינה מרידור, בהשתתפות אמנית הקול ויקטוריה חנה, שכתבה יצירה במיוחד לתערוכה. צילום הדיוקנאות הראשוניים נעשה על ידי דורון אדר.
״צעצוע״ במקרא הוא מעשה אמנות לצורכי פולחן. בספר דברי הימים, נעשה שימוש במילה לתיאור עיצוב הכרובים בקודש הקודשים בידי שלמה המלך: ״וַיַּעַשׂ בְּבֵית-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים״. בתערוכה החדשה של שרה נינה מרידור, היצירות הן צעצועים עכשוויים, איקונות יהודיות שנוצרות בטכנולוגיית הזמן הזה.
התערוכה עצמה היא הזמנה לפולחן. היא מפתה את הצופה ללהט דתי, אך גם נמנעת מחשיפת פני האל. צלם אלוהים, גוף האדם, מופשט מצורתו ונעשה חומר גלם לאיקונה יהודית. הדיוקנאות הקליידוסקופיים הם מנדלות ורישומים קליגרפיים, שנוצרים מחלקי פנים, אברי גוף ומלבושים. שרה נינה מרידור, בשמלת כלה, שמלת דם או שמלת אזוב, נעה בין טוהר לטומאה, בין מופשט לקונקרטי ובין קדושה למאגיה שחורה. היא מחזירה לדיוקן האמנותי ייעוד פולחני נשכח, ומזמינה את הצופים להתבונן אל מעבר לחוויה האסתטית, להשתמש ביצירותיה כאמצעי לשינוי תודעתי.
