כל האובייקטים בתערוכה של נדיה עדינה רוז שמי אדמה 2 הם עצמים עם הפתעה, בהם רב הנסתר על הנגלה. האובייקטים מגיחים ובוהים מהקירות כחיות חידתיות הנמצאות בתנועה בלתי פוסקת. האובייקטים מטפסים, מתפתלים ומתכרבלים, כמו בשאיפה להגיע לאנשהו, תוך כדי התלחשות חרישית בינם לבין עצמם. שינוי מתמיד, הזזת האלמנטים והצבתם במקומות בלתי צפויים, שיבוש ושיבוץ – כל אלה הם מאפיינים מובהקים של תהליך היצירה של נדיה עדינה רוז.
כדי לפענח את האובייקטים יש לעקוב אחר מה שנשאר "מחוץ לפריים". נדיה עדינה רוז מעדיפה להגדיר את עבודותיה דרך מה שאין בהן; דרך הרווחים, מחיקה, העלמה… למשל השלג מוגדר לא דרך הלובן והקור, אלה דרך התנועה ודרך מה שמתגלה תחתיו. השלגים הם גלים כבדים ומחוספסים של עיסת נייר, שיורדים מהתקרה ומחברים את השמים לארץ.
נדיה עדינה רוז היא אמנית ומשוררת. באותה צורה כמו שהיא בונה את האובייקטים ומפזרת אותם בחלל – היא מרכיבה את שיריה; ממיינת את מילותיה, את ענפיה, את חפציה, מזיזה ומדביקה את האלמנטים המכושפים על הקירות ומזמינה את הצופה לקחת חלק במגרש המשחקים הפיוטי שלה בו הקולות המובלים הם: רשרוש העלים וצלילו של השלג הנופל.
נדיה עדינה רוז היא אמנית ומשוררת. באותה צורה כמו שהיא בונה את האובייקטים ומפזרת אותם בחלל – היא מרכיבה את שיריה; ממיינת את מילותיה, את ענפיה, את חפציה, מזיזה ומדביקה את האלמנטים המכושפים על הקירות ומזמינה את הצופה לקחת חלק במגרש המשחקים הפיוטי שלה בו הקולות המובלים הם: רשרוש העלים וצלילו של השלג הנופל.
מתוך הטקסט של לנה זידל, אוצרת התערוכה
שיח גלריה והשקת ספר השירה של נדיה עדינה רוז "דיו של שלג" במוצ"ש, 10.10.2015, בשעה 20.00
